<h1>ארחות חיים הלכ' כלאים סימן א'</h1>
<h2>דף ח.</h2>
כתב הר"י מקורביל ז"ל מותר להכניס שני מינין לדיר ואם רבעו זה את זה אין זקוק להפרישן. ואווז יישוב ואווז הבר כלאים זה בזה. ושור יישוב ושור הבר אין זה כלאים ע"כ. ומותר לחרוש באדם ובבהמה או למשוך האדם עם הבהמה וכן כל כיוצא בזה.
<h2>דף נד.</h2>
כלאי הכרם שני מיני תבואה או שני מיני ירקות שנזרעו עם הגפן בין על ידי גוי בין ע"י ישראל בין שעלו מאיליהן בין שנטע הגפן בתוך הירק שניהם אסורין אפילו בהנאה והאוכל כזית מהן לוקה מן התורה. והירק והענבים מצטרפין לכזית. וכלאי הכרם בחוצה לארץ אסורין מדבריהם. ולא אסרו אלא לזרוע שני מיני ירק או שני מיני תבואה עם חרצן במפולת יד. אבל לזרוע בצד הגפנים בתוך הכרם מותר לכתחלה בחוצה לארץ. וכן נמי כתב הרמב"ם ז"ל וביאר עוד שאם אמר לתינוק גוי לזרוע לו בחוצה לארץ מותר אבל לא יאמר לגוי גדול שמא יתחלף בישראל. ואע"פ שמותר לזרוע הירק בצד הגפנים בחוצה לארץ הירק הזרוע שם אסור באכילה ואפי' בחוצה לארץ והוא שיראה אותו לוקט ומוכר וספקו מותר. וכתב הר"י מקורביל ז"ל מיהו על גבי שורש גפן אם אין שם עפר ג' טפחים למעלה לא יביא לשם זרע גם בחוצה לארץ מגו דהוי כמין הרכבה שמתוך ששורש הגפן רך ונכנסין בו שרשי הזרע. וכן נמי דעת ה"ר יונה ז"ל וכן נמי כתב הרמב"ם ז"ל וביאר עוד שאם הבריך הגפן צריך להעמיק אותה ג' טפחים או (עוד) [יותר]. ואח"כ מותר לזרוע עליה. ומותר לזרוע לכתחלה כלאי זרעים בחוצה לארץ. ולמה אסרו כלאי הכרם ולא אסרו כלאי זרעים לפי שאם נזרעו בארץ אסורין בהנאה ומפני זה גזרו שלא לזרען בחוצה לארץ.
